החלטה בתיק מ"ת 212-01-12 - פסקדין

אין מחלוקת בדבר קיום ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום. כתב האישום עניינו בעבירת גניבה חד פעמית שלא הושלמה וזאת עקב מעצרם של המשיבים. מדובר באופנועים בערך גבוה יחסית כאשר הדברים אמנם נעשו על פי תכנון מראש וחבירה יחדיו של שני המשיבים, אך לא מצאתי באופן הביצוע תחכום מיוחד במסגרת הקריטריונים שקבעה הפסיקה להחמרת עבירת רכוש בהיבט של עילת מעצר.

בנסיבות אלה, אילו כתב האישום היה ממצה את עניין הגניבה הרי שבהחלט היה נכון להורות על שחרורם של שני המשיבים בתנאים מגבילים.

יחד עם זאת, לא כך הם פני הדברים בענייננו. שני המשיבים התנגדות למעצרם וניסו להמלט מהשוטרים והדברים אף הגיעו לצורך מצד השוטרים לשימוש בכוח כלפי שני המשיבים. בכך גילו המשיבים באופן ברור ומובהק את נטייתם להמלט מאימת הדין וכך קמה עילה זו למעצרם.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שלגבי כל אחד מהמשיבים , במועד ביצוע העבירה, היו נסיבות אשר טריות למדי שבהן בתי משפט שדנו בעניינם גילו הקלה משמעותית בעניינם, כך שמנעו פגיעה בחירותם. במקרה של המשיב הראשון מדובר בקבלת ערעור על גזר דין שכלל מאסר בפועל בכליאה ממשית כך שהמאסר הומר למאסר בפועל על דרך עבודות שירות וזאת בסה"כ שבוע לפני המקרה. ביחס למשיב 2 - דובר במי שאף הוא נדון לעונש מאסר בפועל על דרך עבודות שירות, אך לצורך ערעור שהגיש עוכב בצוע עונש זה.

במצב דברים זה, הרי כל אחד מהמשיבים הינו נאשם בתיק פלילי קודם אשר לגביו ביהמ"ש נתן בו אמון רב והלך לקראתו ותשובתו של כל אחד מהמשיבים לא אחרה לבוא בדמות חזרה לדרך העבריינית. לא ברור לי כיצד מצפים המשיבים כי עתה ביהמ"ש יתן בהם אמון נוסף ולאחר מקרה שבו כבר גילו דעתם וניסו להמלט ממעצר, יורה על שחרורם בתנאים מגבילים, הדוקים ככל שיהיו.

במצב דברים זה, התרשמתי שמדובר במקרה מובהק שבו ביחס לכל אחד מהמשיבים מתקיימת עילה ברורה של חשש מהמלטות מאימת הדין ככל שישוחרר, תהא אשר תהא חלופת המעצר אליה ישוחרר.

לפיכך, הריני מורה על מעצרו של כל אחד מהמשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

זכות ערר כחוק.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"ב, 08/01/2012 במעמד הנוכחים.